גז"ד למורשעים בתקיפה חמורה של שכניהם על רקע סכסוך בנוגע לגישה לבית

אחמד אבו ראס (להלן: " נאשם 1"), ומוחמד אבו ראס (להלן: " נאשם 2"), הועמדו לדין תחילה על פי כתב אישום מקורי, אשר ייחס לשניהם עבירות חמורות ביותר, אולם במסגרת הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים תוקן כתב האישום. לפיכך על פי כתב האישום המתוקן:

יוחסה לנאשם 1, עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, - עבירה לפי סעיף 329 (1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק"), בצירוף סעיף 29 לחוק.

לנאשם 2, יוחסה עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות, - עבירה לפי סעיף 380 לחוק, יחד עם סעיף 382 (א) לחוק ובצירוף סעיף 29 לחוק. כן יוחסו לו עבירה של תקיפה בניגוד לסעיף 379 לחוק.

יודגש, כי מכתב האישום המתוקן עולה, כי הנאשמים הינם אב ובן. נאשם 1, הינו בנו של נאשם 2. המתלוננת סאלחה אבו ראס, הינה גיסתו של נאשם 2, ומוחמד איבראהים אבו ראס - המתלונן, הינו אחיינו של נאשם 2, ובנה של המתלוננת. המשפחות של הנאשמים והמתלוננים מתגוררות בשכנות זו לזו, בכפר עילוט, ובין המשפחות קיים סכסוך בקשר לשביל הגישה לבית המתלוננים (להלן: " המעבר").

ביום 29/9/08, בשעת הצהריים, חסם זידאן אבו ראס, בנו של נאשם 2 (להלן: " זידאן") את המעבר באמצעות ברזלים, אבנים ועצים, בתגובה לכך התקשר המתלונן למשטרה, שוטר הגיע למקום והרגיע את הצדדים. לאחר שהשוטר עזב את המקום, קילל זידאן את משפחת המתלוננים ואז הגיע נאשם 2, והמשיך יחד עם בניו, זידאן ועיזאת, להשלים את הצבת המחסום. בהמשך היום בשעות אחר הצהריים, הגיע למקום גם אחמד בנה של המתלוננת וראה את המחסום, גם הוא הזמין את המשטרה. השוטרים שהגיעו ביקשו מהצדדים להשאיר את המצב על כנו עד לאחר חג עיד אל פיטר, שחל באותה עת. השוטרים עזבו את המקום. בהמשך וכאשר עבר אחמד בנה של המתלוננת במעבר סמוך לבית הנאשמים, השליך נאשם 2 כיסא לעברו. המתלוננת יצאה מביתה כדי לראות מה קרה לבנה, והגיעה אל המחסום שבמעבר ובתגובה לכך היכה נאשם 2 בראשה באמצעות אלה מעץ. כתוצאה ממעשיו של נאשם 2, נפלה המתלוננת ארצה, נגרם לה שטף דם פנימי באיזור עינה, והיא נחבלה במרפקה,והובלה לבית החולים.

באותה עת עמד המתלונן במרפסת ביתו, ראה את תקיפת אימו והגיע למקום כדי להגן עליה. הנאשם 1, התקדם לעבר המתלונן ותקף אותו באמצעות מוט ברזל בעורפו בכוונה להטיל בו מום, או נכות, או לגרום לו חבלה חמורה. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן שברים בחוליות עמוד השדרה, פגיעה בחוט השדרה הצווארי ופארפלגיה, כן נגרמו לו פגיעות נוספות. המתלונן נותר משותק בפלג גופו התחתון.

למתלוננת גרם נאשם 2, חבלות של ממש, ותקף את בנה אחמד, בכך שהשליך לעברו כיסא.

במסגרת הסדר הטיעון ולאחר תיקון כתב האישום הודו הנאשמים והורשעו. באשר לעונש הוסכם בין הצדדים, כי ביחס לנאשם 2, תטען התביעה לעונש ראוי של שנת מאסר בפועל לצד עונשים נלווים וביחס לנאשם 1, יטען כל צד באופן פתוח. במסגרת אותו הסדר הוסכם שהנאשם 2, יוכל לשוב ולהתגורר בביתו באותם תנאי מעצר בית כפי שהוטלו עליו בהחלטת בית המשפט, כן הוסכם שיופקד בקופת בית המשפט הסך של 50,000 ש"ח שיהווה פיצוי למתלוננים ויועבר אליהם.

עוד הוסכם, כי המאשימה תוכל להגיש תיעוד רפואי ביחס למצב המתלונן והצהרתו של הנפגע, ואילו הנאשמים ביקשו לשמור על זכותם להציג חוות דעת עדכנית אודות מצבו של המתלונן מטעמם. עוד הוסכם כי ניתן יהיה לבדוק את המתלונן מטעמם, לפי שיקול דעתם (ראה פרוטוקול ישיבת יום 10/3/09). כאמור על פי הסדר זה הורשעו הנאשמים.

טיעוני הצדדים לעונש:

[א]       במסגרת טיעון זה ביקש המתלונן למסור עדותו ומסר לאחר אזהרה, כי מצבו הרפואי קשה, הוא משותק ברגליו ואינו יכול להניע את ידיו זקוק לכסא גלגלים. המתלונן העיד כי הוא זקוק לעזרה בפעולות הפשוטות ביותר כגון, רחצה, שירותים. עוד הדגיש כי אף אינו יכול לחבק את ילדיו. זקוק למעלית, אולם אין בידיו אמצעים כספיים לעשות כן. עוד טען כי המחסום שהציבו הנאשמים ומשפחתם לא הוסר עד עצם היום הזה.

המתלונן נחקר בחקירה נגדית, ובמהלכה שב וחזר על הדברים ואישרם.

[ב]        מטעם המאשימה הוגשו תעודות רפואיות הכוללות תעודה רפואית מבית חולים רמב"ם בדבר מהלך האישפוז שהחל ביום 30/9/08 ועד ליום 6/10/08, מסיכום תעודה זו עולה, כי המתלונן נפגע בעמוד השדרה.

במכתב השחרור מבית החולים מרכז רפואי בני ציון, אליו הגיע המתלונן ביום 13/10/08ושוחרר ביום 9/1/09, נאמר:

"בן 35, בריא ברקע, ללא טיפול תרופתי קבוע, הועבר למחלקתנו מבית חולים רמב"ם מחלקה אורטופדית, עם תמונה של טטראפלגיה לאחר שהוכה על ידי צינור בעורף ובגב .... איבד הכרה ולא זוכר מה קרה בהמשך ...".

עוד עולה ממסמך זה שהבעיה העיקרית היא בעמוד השדה. ממסמך זה עוד עולה, כי הערכת בית חולים לגבי תפקודו הוא זקוק להעברות ברמה בינונית, ניידות זקוק לעזרה ברמה בינונית, רחיצה לעזרה מלאה. הלבשה זקוק לעזרה מלאה, הגיינה אישית זקוק לעזרה מלאה, כך גם ביחס לאכילה.

כן הוגש גם אישור סיכום ביקור מקופת חולים מיום 18/5/09, לפיו לא חל שינוי באבחנה שם נאמר, שהמתלונן סובל מקדראפלגיה.

[ג]        המאשימה הגישה טיעוניה בכתב. לטענתה התוצאות הקשות שנגרמו ממעשי אלימות הינן בלתי הפיכות, אשר הפכו את חיי הקורבן וחיי הסובבים אותו לבלתי נסבלים. המתלונן הפך מאיש בריא אשר מפרנס בכבוד את משפחתו לשבר כלי מרותק לכסא גלגלים שאינו מסוגל לפעולות אלמנטריות יום יומיות, ואף לא לפעולות הגייניות אישיות והוא זקוק לעזרתה הצמודה של אשתו, ואינו יכול לצאת את פתח הבית.

הנאשם 1, תקף את המתלונן באמצעות מוט ברזל בעורפו וגרם לו לשברים בחוליית הצוואר ופגיעה בעמוד השדה הצווארי, ונכות בפלג גופו התחתון. מעשיו של הנאשם 1, באו בתגובה לכך שהמתלונן ביקש לסייע לאימו שהותקפה על ידו ועל ידי בני משפחתו ובכך הפכו חייו וחיי אישתו וילדיו אומללים שלא ניתן לתקנם עוד.